עבודה בקבוצה – עבודה קבוצתית 
 

'עבודה'. 'קבוצה'. למרות השימוש באותו צמד מילים 'עבודה קבוצתית', 'עבודה בקבוצה', 'קבוצת עבודה' ועוד - המשמעות שונה בעולמות תוכן שונים וביישומים שונים. אין באמירה זו, ובמה שייכתב בהמשך, כדי להאדיר יישום אחד או לבטל או להנמיך יישום אחר. הכל טוב ושריר וקיים – כל עוד ברור ההבדל ומכאן, התאמת היישום לאוכלוסייה (...לקבוצה) ולמטרה.
 

בלבול קיים, שכן הטכניקות והכלים בהם משתמשים בקבוצה משותפים לעולמות התוכן השונים. לא פלא – בין אם ההתייחסות היא למשתתפת בקבוצה (כאשר מדובר על 'עבודה בקבוצה') או לקבוצה כשלם (כאשר מדובר על 'עבודה קבוצתית') - נקודת ההתייחסות היא הפרט. האינדיבידואל. המשתתפת בקבוצה היא המשתפת, המדברת, הנמנעת, המתנגדת, הנעה, המציירת, הכותבת, המדמיינת, עוברת התהליכים ועוד. אך הטכניקות אינן מעידות על המסגרת. שימוש בטכניקות ובכלים דומים ואף זהים אינו מעיד כי המסגרת זהה, כי נקודת ההתייחסות זהה.

הקבוצה הינה מסגרת מעצימה. מעצימה את היכולות ומעצימה את הקשיים. הקבוצה היא מסגרת בה נפגשת המשתתפת עם אחרים המתמודדים עם אתגרים דומים - 'אוניברסליות' המהווה את אחד מגורמי הריפוי בקבוצה על פי יאלום (יאלום ולשץ, 2007).

הקבוצה היא מסגרת בה מביאה המשתתפת את עצמה כפי שהיא, והתנהגותה בקבוצה תבטא את הדפוסים שלה – חלקם מוכרים לה וחלקם לא. ההימצאות בקבוצה יכולה לחזק אצל הפרט דפוסים מוכרים אלו, ויכולה לשקף לה את הדפוסים הנסתרים מעיניה [1].

הקבוצה מהווה אולם של מראות בו יכולה כל משתתפת למצוא דמויות משמעותיות מעברה ומההווה שמחוץ לקבוצה. היחסים אותם חוותה המשתתפת מול דמות זו (בדרך כלל קושי) יבואו לידי ביטוי ביחסיה עם המשתתף בקבוצה בכאן ועכשיו. זו הזדמנות לחוות חוויה מתקנת במסגרת בטוחה.
 

התפקיד שתיקח המשתתפת על עצמה (שילוב של בחירה קבוצתית ובחירת הפרט) משחזר תפקידים אותם רגילה המשתתפת לקחת על עצמה, הן במשפחת המקור והן בחיים. גם כאן, חלקם מתוך בחירה מודעת וחלקם ללא מודעות. הקבוצה (כולל המנחה) יכולה לשקף לפרט מהו תפקידה, מה הרווח מתפקיד זה ומה המחיר אותו היא משלמת בקשרים אישיים, ביכולות להיות עבור עצמה ועוד.
 

דוגמאות אלו מחיי הקבוצה מלמדות על כוחה של הקבוצה, על כוחם והשפעתם של התהליכים שתמיד (!!!) מתקיימים בה, על הפוטנציאל העצום הטמון בה עבור כל אחת מהמשתתפות והמנחה. הידע והיכולת להשתמש בכוחה של הקבוצה דרך התייחסות אליה כאל שלם מאפיינת את מנחה הקבוצה. שכן, קיימות גישות לפיהן כשיושבים אנשים במעגל ואפילו משתפים, מציירים,  פותחים קלפים ועוד - אין התייחסות להיבטים אלו. לא כל מי שיושב במעגל כמנחה / מנהיג / מאפשר / מעצים משתמש בידע זה על הקבוצה כשלם. חלק משתמש בכוח של קבוצת אנשים שחברו ביחד ככוח מעצים תוך מיקוד בפרט, במשתתפת הנתמכת מהימצאות האחרים, ללא כל קשר לתהליכים של חיבור, שיחזור, תיקון, ועוד.
 

במילים אחרות – מנחה  שעובד בקבוצה – פונה אל כל פרט בנפרד. השיתוף הוא לצרכי הבנת הפרט את עצמו, והקבוצה נמצאת כדי לתת תמיכה, להעצים מעצם הנוכחות והחיבור. מנחי קבוצות, שמנחים עבודה קבוצתית – פונים אל הקבוצה ודרכה מעצימים את הפרט. דרך ההשתלבות של הפרט במארג הקבוצתי, דרך היחסים הנוצרים בין המשתתפים בקבוצה ועם המנחה, דרך מה שמתקיים בכאן ועכשיו.

 

הגישה האינטגרטיבית

קיימות מספר גישות המתייחסות אל הקבוצה כשלם, אל הכאן ועכשיו [2] אך אינן אינטגרטיביות.
האינטגרטיביות יוצרת את המכלול והיא תוצאה של המכלול. מכלול ברמה האישית – בין הגוףנפש, ברמה הבין-אישית – בין הפרטים - החיבור של כולנו 'לרקמה אנושית אחת', וברמה הטרנס פרסונאלית – חיבור לממדים עמוקים וגבוהים. הפרט כ-גופנפש, כשלם בפני עצמו, כחלק מהחברה המהווה חלק מהעולם המהווה חלק מהעולמות. כמערכת הולונים המשתקפת חזרה בכל פרט (וילבר, 2000).[3]
 

הבלבול הקיים בהבחנה בין הגישה האינטגרטיבית לבין גישות אחרות נובע מהיות הגישה האינטגרטיבית כוללת והוליסטית, מהיותה שלמה. שכן, בהיותה כזו היא כוללת בתוכה הרבה ממה שיש גם בגישות אחרות. וכדי להבהיר, אסכם בשאלה. כיצד יידע זבוב שעף אל תוך חדר הקבוצה מהי המסגרת - האם ההתייחסות היא אל הפרט? אל הקבוצה כשלם? האם הגישה היא אינטגרטיבית?
 

אם יביט הזבוב על מה שקורה בחדר – מה נאמר, באילו טכניקות / כלים משתמשים (דיבור, יצירה, דמיון, קלפים, תנועה, קול, כתיבה ועוד) – הוא לא יידע. יישאר מבולבל. אך מתוך ידיעה פנימית והבנה כי הכל מכיל את הכל ומשתקף בהכל – למשל, הפרט בקבוצה והקבוצה בפרט, הרגש בגוף והגוף ברגש, מתוך נוכחות בחוויה שלו בכל הרבדים ובכל רגע ורגע, הזבוב יידע. כי במצב זה של נוכחות פשוטה – הוא מחובר, אף ללא מילים, אל עצמו, אל האחרים ואל היקום, אל העולמות העמוקים והגבוהים.

 

 

 

הנחיית קבוצות, מנחה קבוצות, וינגייט,  מדיטציה, בודהיזם, התפתחות אישית

 

ביבליוגרפיה:

 

1. וילבר, ק., (2006). קיצור תולדות הכל, הוצאת 'כנרת בית הוצאה לאור'.

2. יאלום א. עם לשץ' מ. (2007). טיפול קבוצתי: תאוריה ומעשה. הוצאת כינרת

3. רוטן ס. וסטון ו. (2004), פסיכותרפיה קבוצתית, גישה פסיכודינמית. הוצאת "אח" בע"מ

 

1. Agazarian, Y.M. (1997). Systems-centered Therapy for Groups. London: Karnac Books.

2. Foulkes, S.H. (1973): The Group as a Matrix of the Individual's Mental Life. In Foulkes, E. (ed) (1990): Selected Papers, 223-233. London: Karnac Books

3. Kormanski, Luethel M, (1988), Using the Johari window to study characterization, Journal of Reading v. 32 (November 1988) p. 146-52

​